בוקר יום ראשון. נוסעים לחוג ספורט טיפולי.
רותם: "אמא את יודעת שלא התגעגעתי לבנות מהגן?"
אני: "למה?"
רותם: "כי הן מציקות לי ואמרו שהן לא רוצות להיות חברות שלי"
אני "באמת? למה? מה קרה? אולי תחשוב אם קרה משהו שגרם להן לא לרצות להיות חברות שלך"
רותם: "לא קרה כלום"
אני: "אתה בטוח? אולי פגעת בהן? העלבת? שיחקת במלחמה?"
רותם: "לא קרה כלום. וגם הבנים לא רוצים להיות חברים שלי... חוץ מגביש, אביגדור, ייגר..."
אני: "אני בטוחה שלא הבנת נכון. כולם מאוד אוהבים אותך ורוצים להיות חברים שלך".
השיחה נמשכה עוד כמה דקות ולא הגענו למסקנות סופיות. נהיה שקט באוטו והקשבנו לרדיו. בתוכי רציתי למות. מה זאת אומרת שהילד שלי לא מקובל???
רותם: "אמא, מה שאמרתי העציב אותך?"
אההההההההההההההההההה
כמעט עצרתי את האוטו וחנקתי אותו מחיבוק. אלוהים איזה ילד זההההההההה
עניתי לו: "מה פתאום. אני לא עצובה כי אני יודעת כמה כולם אוהבים אותך. אנחנו נבדוק מה קרה. לדעתי כדאי שנזמין אלינו את מי שנראה לך שלא רוצה להיות חברה שלך"
רותם: "כן, כן, בדיוק רציתי להציע לך את זה"
אני: "יופי"
רותם: "את מתכוונת להזמין אותן לשיחה, כן?"
אני: "לא לשיחה, רק לשחק. אתם תשחקו ותראה שהכל בסדר"
כשהגענו לגן כל כך שמחו לראות אותו. התחילו לצעוק "רותם הגיע!" ומחיאות כפיים... ומיד התאספו מולו במעגל של חברים שבאו לדבר איתו... סתם המציא.
כשנפרדתי ממנו הוא אמר לי שהוא ידבר עם הבנות ויברר את הנושא :-)
